ב"ה
מאת: הרב איעלאי עופרן
(פורסם בעמוד הפייסבוק של הרב בחודש ניסן תשע"ח)
חינוך לתפילה הוא כנראה משימה בלתי אפשרית.
לאחרונה מזדמן לי מדי פעם להתפלל במסגרות חינוכיות.
למה שקורה שם אפשר לקרוא בהרבה שמות חוץ מ"תפילה" – מורים שמפטרלים בין התלמידים, מסמנים נוכחות, גוערים במפריעים, או נוהמים ומצקצקים (שלא יהיה "הפסק").
למתבונן מהצד זה נראה כמעט כמו פרודיה על המושג "קדושה".
אז יש מוסדות ששיחררו, שהחליטו שהם לא רודפים אחרי התלמידים.
הם סוברים ש"רחמנא לבא בעי" וממילא תפילה בכפיה היא חסרת ערך.
הבעיה היא שעבור המון תלמידים המסר הזה מורכב מדי. כשיש משהו שבית הספר לא אוכף, הוא נתפס כפחות חשוב ("הרי בדברים החשובים *באמת* אתם לא משאירים לנו את הבחירה…").
מוסדות אחרים החליטו לנסות להעמיק בתפילה – אז יש שיעורים בנושא, ושיחות ולימוד.
התלמידים יודעים להבדיל בין עיקר לטפל ובין חובה למנהג. הם אפילו מבינים את המילים הקשות ויודעים את מקורן. וכמו כל ידע נוסף – זה בד"כ לא מוסיף לאדם אפילו גרם אחד של מחויבות. האם אחוז המקפידים בתפילה בקרב חוקרי התפילה באקדמיה גדול במיוחד? מסופקני.
אחרים ניסו לעזור לתלמידים "להתחבר" לתפילה. הוסיפו שירים ומנגינות, ואפילו ריקודים מדי פעם. זה אולי חיבר כמה חבר'ה עם נשמה חסידית לעניין, אך באותה מידה הרחיק את החבר'ה הקצת יותר "ליטווקים". מה גם שהוספת שירים ומנגינות משמעה הארכת התפילה, הארוכה מדי גם בלי זה.
יש מוסדות שנואשו מלחנך לתפילה, ובמקום זה אימצו את המונח המגוחך "לכבד" – הם דורשים מהתלמידים לבוא לתפילה כדי לכבד את חוקי בית הספר.
כמובן לא להפריע, כדי "לכבד". לפתוח סידור, להניח תפילין, לקום ולשבת מתי שצריך – כל זה רק כדי "לכבד". "אם אתה לא רוצה להתפלל, אל תתפלל" הם אומרים, "אבל תכבד"… כבוד זה כמובן חשוב. וכבוד לחוקי בית הספר חשוב במיוחד.
אבל כשמוסד חינוכי מוכן להשלים עם תלמיד שאינו מתפלל, אבל לא מוכן להשלים עם תלמיד שלא עושה את עצמו מתפלל, זה אולי מוסיף קצת כבוד לבית הספר, אבל מוזיל ומבזה ברגל גסה את כבוד שמים…
הדילמה הזו לא נותנת לי מנוחה – אין חינוך דתי בלי תפילה. אין משמעות לתפילה בכפיה, אך בלי כפיה ספק אם תהיה תפילה. אסור ש"מורא בית הספר" יהיה חמור ממורא שמים, אבל רצוי שגם מי שאין בו יראת שמים יכבד את בית ספר. אם התפילה היא מלמול קשה להתחבר אליה, אם שרים ומסלסלים קשה לשרוד את אורכה.
אין לי כיוון ואין לי פתרון.
לא יודע מה לעשות חוץ מלהתפלל על זה…
בשולי דבריו החשובים של הרב איעלאי, שהיטיב לתאר את השבר שהולך ומחריף בתחום התפילה, שהוא עובדה שמטרידה רבים וטובים בחינוך הדתי, אך טרם וקיבל מענה מערכתי.
אנו סבורים, כי עיקר הבעיה בחינוך לתפילה שאנו מבקשים מתלמידים שלנו תוצאות בתפילה, בלי לתת להם כלים…
לעמוד, לשבת, לענות אמן, להשתחוות, להקשיב, לשתוק, לכבד, לקרוא מהסידור, להתרחק ממפריעים, לכוון, להתרכז, לאהוב ועוד ועוד
מי יכול לעשות את כל זה, בלי שיודע:
לְמה? למה? איך? בשביל מה? כיצד? מה הטעם? מה יצא מיזה? ועוד ועוד
בעיה היא שגם המורים עצמם לא קיבלו כלים לעניין…
אז מה עושים?!
לצורך כך, פיתחנו במדרשה, חבילה מערכתית, שנותנת מענה:
גם למורים!
גם למחנכים!
גם לתלמידים!
גם לתפילה האישית!
גם לתפילה הציבורית!
חבילה מושקעת ומקצועית מאוד!
שנבנתה אחרי הרבה עמל וניסיון!
אנו מזמינים אתכם לרכוש את החבילה לשנה"ל הבאה, ולהיווכח שיש פתרון ויש כיוון לשיפור התפילה האישית והמוסדית!
