ב"ה
מאת: מאיר יהודה ברגר
רשמים מהשטח
במהלך עבודתי כמדליק (=מרצה "המדליק" על המצוות) במדרשת חיות דקדושא, יוצא לי לבקר ולשוחח עם אנשי צוות ממוסדות שונים, ואני שומע מהם, לא אחת, תיאורים שחוזרים על עצמם:
"הרבה תלמידים/ות אצלנו לא ממש מתפללים/ות…"
הם מרגישים שמשהו השתנה בדור הנוכחי, ממה שהיה מוכר בעבר.
אם בעבר, גם תלמידים שלא היו מחוברים לתפילה, על כל פנים הם התפללו, כיום, הרבה תלמידים במקרה הטוב יושבים ובוהים בזמן התפילה, ובמקרה הפחות טוב, פשוט לא רוצים להתפלל…
המעניין, שזאת בעיה שנוגעת בסוגים שונים של אוכלוסיות.
האם תיאור זה נכון או לא, פחות משנה, מה שמשנה הוא כיצד "תוקפים" מצב של רפיון כללי ביחס לתפילה?
מה השתנה?
מה עושים עם מצבים עגומים במוסדות, שהתפילה הינה תסכול עמוק של מורים ותלמידים כאחד, אלה מתוסכלים שמכריחים אותם ואלה מתוסכלים שהם עסוקים בלהכריח ולא מצליחים באמת.
האם זה משהו בסמכות המורית שנחלש?
האם קשה לנו לאכוף חוקים ונורמות על התלמידים כפי שבעבר עשו?
או אולי אנו מבינים באינטואיציה החינוכית שלנו, שהשיטות שעבדו בעבר – לא יעבדו בהווה, שכן הדור השתנה…
אני חושב שהתשובה היא שגם זה וגם זה נכון: אנו אכן חשים כאנשי חינוך, שהתלמידים זקוקים לתכנים ולדרכי חינוך שיגרמו להם להזדהות יותר עם הערכים אליהם אנו מחנכים, וממילא זה גורם לנו, בלא מעט מהמקרים, להרפות מהסמכות שלנו כמורים.
גם אם התיאור כאן נכון או לא, עיקר השאלה היא, מה השתנה בדור, מדוע הוא מתקשה להתחבר לתפילה ואולי גם לשאר מצוות?
מה קודם למה – המסגרת או אני?
ניתן לומר כי הנחת היסוד של הדור הקודם היתה: "קודם המסגרת ואחר כך אני"
משמעות הנחת יסוד זאת היא, כי אני חלק מהכלל, וממילא השייכות למסגרת תעזור לי למצוא את עצמי.
לכן גם אם המסגרת לחצה, תבעה ויישרה אותי לפי אמות מידה שלא תמיד עלו בקנה אחד עם ה"אני", קיבלתי את זאת בהבנה ובאהבה. וגם אם כעסתי על זה, בסופו של דבר, הבנתי כי זה מה שיעזור לי בחיים, ויש כאלה שמבינים יותר טוב ממני מה טוב עבורי.
לעומת זאת, הנחת היסוד של הדור הנוכחי היא ש: "קודם אני ואחר כך המסגרת".
משמעות הנחת יסוד זאת היא כי אני ייחודי, ואילו המסגרת גורמת לי לזייף את ה"אני".
לכן הואיל ותחושת ה"אני" חזקה מאוד, כל דרישה שהיא לא עולה בקנה אחד עם ה"אני" – נדחית על הסף ומעוררת שאט נפש, של הרגשת כפיה חיצונית, שאיננה נכונה עבורי ובעיקר גורמת לי לריחוק.
ובהקשר של תפילה, אם בעבר היה קל "לגייס" את התלמידים לתפילה יומיומית, בשנים הללו אנו שומעים אמירות שונות בכיוון של: "אני לא מרגיש שהתפילה מדברת אלי" , "אני מתפלל בדרך שלי" וכדו'
אז מי צודק?
אז איזה דור צודק, איזו הנחת יסוד נכונה?
נדמה כי כמו בכל נושא, האמת כלולה משתי הנחות יסוד הללו יחד.
המחשבה כי כל פרט הינו ייחודי בלי כל זיקה לכלל, הינה טעות, הנחה זאת שוללת, למשל, את תורת הפסיכולוגיה, המסבירה את נפש הפרט על פי מודלים. מי שיטען כי הפסיכולוגיה הינה תורה בלי בסיס, יביך את עצמו…
ממילא ברור, כי כל פרט יכול למצוא ולהוציא לפועל את כוחותיו דווקא בשייכותו לכלל ובעמידתו במסגרת שנותנת מענה לחברים שכמותו.
בתורת ואמונת ישראל, עקרון זה הינו יסודי מאוד, הפרט בישראל הינו נטף של הכלל, ובתור אחד שכזה, הוא מקבל את משמעותו וחיותו דווקא בהיות משתייך לכלל [1].
ומאידך, ברור כי כל פרט הינו ייחודי, שום מסגרת לא יכולה לתת מענה לכל פרט, המסגרת טובה לתת את התשתית, אך יחד עם זה, עליה לעזור לו למצוא את הייחודיות של כל פרט ואף לטפח אותה.
אז מעבר לתיאוריה, מה כל זה רלוונטי לסוגית התפילה?
כאשר אנו מבינים שמבחינת האמת, יש מקום לשתי הגישות, עלינו לכלול את שתיהן בהנהגתנו החינוכית.
מצד אחד, אסור לנו להירתע מלדרוש מתלמידינו לעמוד בכללי ובמסגרת ההלכה, לחנך אותם להתפלל שלוש תפילות ביום ולעבוד את ד' בכל תרי"ג המצוות כפי פרטיהן ודקדוקיהן .
ומצד שני עלינו לעזור לעצמנו ומתוך כך לתלמידינו למצוא את עצמם בתוך מסגרת התפילה וקיום המצוות.
לגעת בעצמנו ולפתח שיטה ותכנים
הדרישה הפנימית של הדור לחיבור פנימי, מצריכה מאתנו, המחנכים, לעסוק בסוגיה זאת בעצמנו, ולגעת באוטנטיות שלנו.
עבודת ד' בלי נגיעה באוטנטיות, יוצרת דתיות רובוטית, שמנותקת מהנפש, ומחוויית החיים.
זהו תחום רחב ועמוק, שמצריך מאתנו להיכנס פנימה אל עצמנו, ולאחר שנגע בעצמנו, לחוש במה ואיך נוגעת בנו עבודת התפילה? מה אני חש בתפילה שלי? איזו חוויה אני עובר? ועוד ועוד
במקביל לזה, עלינו לפתח תוכנית לימודים מתאימה לצורך הזה.
תוכנית שעוסקת בפיענוח "סוד האני" וכיצד הייחודיות שלי יכולה לבוא לידי ביטוי במוכר ובשגרתי.
עיקר הנצרך לדור הוא הכלים, סיסמאות וכותרות נותנות סעד מקומי אך לא מענה לטווח ארוך. הבעיה, שגם בטווח הארוך, אם האדם לא ילמד בעצמו וישיג את הכלים, הוא לא יצליח לממש את הסיסמאות, אמיתיות ככל שיהיו.
לכן אל לנו להימלט מעבודה חשובה וקדושה זו.
מזה ומזה אל תנח ידך
ביחס לתפילה, ניכר כי בכיתות י"א – י"ב מסגרת המחייבת בלי פשרות, ודורשת להגיע כל בוקר להתפלל במניין (לבנים, אף להניח תפילין), גורמות לתלמידים שממש סולדים ולא מתחברים לתפילה, יותר נזק מתועלת.
הם חשים בוגרים דיים להחליט במה ואיך הם בוחרים, וההתעקשות להכניס אותם לתלם בתחום התפילה, יוצרת אצלם הרגשה של כפיה וחוסר כבוד מצד המוסד אליהם.
ההמלצה שלנו היא מצד אחד לא לוותר על המחוייבות, אך מצד שני לאפשר את הייחודיות, ולכן, הנכון במצבים כאלו, בלא מעט מהמוסדות, לבנות 2 מסגרות בשעת התפילה:
- תפילה רגילה – מיועדת לתלמידים שמעוניינים להתפלל ומתפללים היטב.
- כיתת לימוד שעוסקת בלימוד עניין התפילה – מיועדת לתלמידים שלא מעוניינים להתפלל ואף מפריעים בצורה קבועה בתפילה. מי שלאחר כמה שיעורים בוחר לחזור לתפילה – רשאי.
אמנם, יש עוד מה להרחיב על הדרך ליישם את המסלולים הללו, אך אין כאן המקום להאריך.
גם בכיתות אחרות ניתן לבצע פתרונות יצירתיים שיועילו לתפילה, נפרט על כך בעז"ה בהזדמנות אחרת, בלנ"ד.
נכון, לוותר לחלק מהתלמידים על השתתפות בתפילה, זאת החלטה אמיצה מאוד, שמצריכה ממוסד לעמוד גם מול ביקורת ההורים, וגם לא נראית טוב תדמיתית,
אך, אם אנו מבינים היטב את צורך השעה, שלעיתים "עֵת לַעֲשׂוֹת לַד' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", מה שחשוב שיעמוד מול עיינינו הוא העבודה למען ד', ולא למען השם של המוסד…
עיקר הבעיה היא, שגם אם רוצים לייצר מסלול לימוד וחיבור לתפילה (מעבר לאיש צוות מתאים שיהיה פנוי בשעה זאת, וידע להעביר את התכנים בצורה רלוונטית), שכמעט ואין תכנים מותאמים להעברה בנושא תפילה, תכנים שיתנו כלים להתחבר ולהתקדם בעבודת התפילה.
זאת בעיה שיש מקום להרחיב על הגורמים לה, וכיצד יש לפתור אותה, אך אין כאן המקום להאריך בזה.
יש לנו מה להציע לכם!
בדיוק לצורך זה, עמלנו רבות השנה, לפתח תכנים מתאימים וחדשניים שיתנו מענה לאוכלוסיה של תלמידים ומורים שרוצים לגעת בתפילה אך לא יודעת כיצד ומהיכן להתחיל.
אנו מציעים את "ערכת משוכות" – דיסק און-קי ובו 20 שיעורים חדשניים, שנותנים כלים לגעת פנימה, בעצמנו, בתפילה ובחיבור שלנו אליה.
רוצים לשמוע עוד על הערכה?
לחצו כאן -> ערכת המשוכות בדרך לתפילה שלי – ערכה מקצועית שהיא עולם ומלואו!
[1] התורה מתייחסת לפרט כחלק מ"מניין בני ישראל", חומש הפקודים מלא בעקרון זה. הסבר נרחב לעקרון זה, נמצא בתורת הראי"ה קוק זצ"ל בהרבה מאוד מקורות.
רוצים לקבל מאמרים נוספים למייל?
מלאו בבקשה את הטופס, ותקבלו ישר אליכם, את המאמרים שלנו!
