כיצד ניתן להתרגש בקינות?
מכירים את הסיטואציה שאתם יושבים בבית הכנסת בעת אמירת הקינות,
קוראים קינות ועוד קינות,
אבל הלב דומם, לא נע ולא זע, ואתם מרגישים מנותקים רגשית…
זה מחליש אותך, ואתה שואל את עצמך, האם אני שייך באמת ליום הזה?
מה רלוונטי בו מבחינתי?
אולי אמירת הקינות היא מנהג של הדור הקודם וכבר לא רלוונטית?
אולי בדורנו עדיף לעשות סימפוזיון, בנושאים הנ"ל, או לראות איזה סרט שממחיש את החורבן?
אז לפני שמוצאים פתרונות אחרים, בואו וננסה לעבוד על השורש, על הניתוק בין השכל לרגש.
לפניכם מאמר יסודי בנושא, שנותן כלים כיצד לעורר את הרגש?
