אז מהי הצעקה שלך? – כיצד מתפללים ומקיימים מצוות מתוך צימאון פנימי – הצעה לשיח עם הילדים

ב"ה

מאת: מאיר יהודה ברגר

האם יצא לכם כבר לראות את הדואט הרגשי של אברהם פריד והרב ג'ייקובסון?

לפני כחודש פרסם הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון, מרצה חב"די ידוע, סרטון דואט עם אברהם פריד, שכונה כ: "דואט רגשי", שבו הם שרו יחד את הניגון מפלוטבה (ניגון חב"די)

דואט מרגש ועוצמתי שמהווה גם צוהר למבט עומק על עבודת ד' שהיינו רוצים לפתח בנו ובילדים שלנו.
אני ממליץ לכם לצפות עם ילדיכם את הסרטון, לומר להם שרציתם להראות להם משהו קצת שונה, שהייתם רוצים לשאול אותם:

• מה הבינו ממנו ומה דעתם עליו?
• מה משמעות הדיאלוג הרגשי שהם מבצעים שם?
• על מה הם בעצם מדברים אחד עם השני?

ותוכלו להפיק שיח ותובנות מעניינות מאוד בשיח עם ילדיכם, שיגע במקומות עמוקים או לפחות יפתח להם פתח למחשבות עומק על הקשר שלהם עם הקב"ה ותורתו.

אז הנה הסרטון לפניכם:

אז מהו מהלך השיח שניהלו ביניהם אברהם פריד והרב ג'ייקובסון דרך הניגון?

אברהם פריד: "אז אני יראיין אותך עכשיו דרך הניגון, אני אשאל אותך שאלות ואתה תענה לי, בסדר?"
הרב ג'ייקובסון: מסכים
אברהם פריד: שר בדביקות את הבית הראשון של הניגון, ובסופו פונה חזרה לרב ואומר לו: "אז זאת השאלה שלי, ומה אתה אומר?"
הרב ג'ייקובסון: חוזר בדביקות על הבית הראשון של הניגון
אברהם פריד: זאת היתה תשובה טובה מאוד, אבל בוא ותשמע קושיה רצינית: שר את בית השני של הניגון
הרב ג'ייקובסון: חוזר בדביקות על הבית השני של הניגון
אברהם פריד: שר בדביקות את הבית השלישי של הניגון
הרב ג'ייקובסון: חוזר בדביקות על הבית השלישי של הניגון, ושוב חוזר על הבית השלישי
אברהם פריד: אין לי יותר שאלות!

אז בואו ונשאל כמה שאלות על הדיאלוג הזה:

1. מה המשמעות של שיח שבו שואלים שאלות ועונים תשובות בצורה של שירת ניגון?
2. איזה מין שיח מוזר זה שאתה עונה אותו משפט כמו המשפט ששאלו אותך?
3. תכל'ס, מה הבנתם שרצו לומר בדואט הזה?

שאלות אלו, אני ממליץ לשאול את הילדים לאחר שצפיתם בסרטון.

עכשיו אכתוב לכם, מה אני רואה בסרטון החשוב הזה, ומדוע לדעתי הוא מבוא חשוב מאוד לעבודת התפילה ולקיום המצוות שלנו.

מהי הצעקה שלך?

לפני קרוב לעשרים שנה, הצטרפתי ללימודי דרמה במחזור הראשון של ביה"ס למשחק אספקלריא. היה מורה אחד למשחק שאיננו דתי, שלימד מחזורים רבים דרמה.

באחד התרגילים הוא ביקש מאיתנו להוציא נהמות שונות יחד. אמנם תרגיל מוזר, אבל יש כאלה לא מעט כשלומדים דרמה…
בעקבות הביצוע שלנו, הוא פלט כמה פעמים פליאה גדולה ואמר לנו, שאף פעם הוא לא שמע עוצמות כאלו שאנשים מוציאים,

ואז הוא שאל אותנו: "מאיפה אתם מביאים את כל העוצמות האלו??", לאחר שכמה פעמים שאל את אותה שאלה, ולא הבנתי מה הוא מתכוון, שאלתי אותו מה כוונתו בשאלה. והוא הסביר לנו, שכל אדם מוציא קול שונה מתוכו. הקול הזה, הוא עוצמה ייחודית שנובעת מתוך עולמו הפנימי, ולמרות שהרבה שנים הוא כבר מלמד ועושה את התרגיל הזה עם תלמידים, הפעם, זאת הפעם הראשונה שהוא מלמד תלמידים דתיים, והוא שומע פה עוצמות פנימיות שלא שמע עד עתה.

למדתי ממנו שיעור גדול, לא הרי תפילה של פלוני כתפילה של אלמוני, למרות שכל אחד מהם הוציא את אותן מילים, העולם הפנימי שכל אחד מביא איתו, מוליד צעקה אחרת בתפילה (כמובן כשמדובר בתפילה אוטנטית, ולא בתפילה אוטומטית…)

כעת נחזור לדיאלוג בדואט שלנו, נכון ששניהם שרו את אותו ניגון, אך שניהם ביטאו את הצעקה והצימאון הפנימי שלהם, דרך אותו ניגון.
לכל אחד מהם עולם עצום ופנימי משלו, שמסך כל חלקיו, הוא מוליד את הצעקה המיוחדת שלו.

ומכאן השאלה הגדולה שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו ומתוך כך יוכל לשאול גם את הילדים שלו:

• ומה הצעקה שלי?
• ומהו הצימאון והעריגה שלי?
• האם אני יודע להוציא אותם אל הפועל דרך עבודת ד' שלי?
• האם אני יודע להתפלל ולקיים מצוות מתוך הצעקה הפנימית של הנשמה שלי שרוצה להתחבר ולהידבק עם בוראה?

באחת האולפנות שהעברתי הרצאה חוויתית על תפילה, "שלושה מפגשים חיים".

לאחר שלמדנו כיצד מחברים את הנפש שלנו למילות התפילה, ביקשתי ליישם איתן את העניין דרך תרגיל.
ביקשתי מהן לחשוב ולהתחבר לקושי שהן או עם ישראל חווה, שכואב להן, לרכז את כל כוחותיהן, כפי שלמדנו, ומתוך כך לומר בקול רם ביחד את התפילה: "אנא ד' הושיעא נא!"

כדי שלא יתביישו ממני וירגישו חופשיות לבטא עצמן, אמרתי להן שאני יוצא החוצה מהאולם בזמן שהן אומרות. יצאתי החוצה ואמרתי לכולן: "שלוש, ארבע ו…" וראה זה פלא, הבנות לא השמיעו את קולן…

חשבתי אולי הן מתביישות עדיין, ושוב הדגשתי להן שאני עומד בחוץ ואינני רואה אותן, שירגישו חופשיות, ושוב: "שלוש, ארבע ו…" ו… אותו דבר קרה, הבנות לא השמיעו את קולן…
טוב, הבנתי שזה לא הולך איתן, אז המשכתי הלאה בהרצאה החווייתית.

לאחר ההדלקה, ניגשה אלי מחנכת בחדר המורות ואמרה לי: תקשיב, אין לך מושג מה לימדת אותנו! הבנות שלנו פשוט לא יודעות לצעוק בתפילה! אנחנו חייבות לעבוד איתן על זה!"
וואו, שמחתי מאוד לשמוע, שעלינו על נקודה כל כך חשובה!
מרוב שחינכנו להתפלל, שכחנו לחנך לצעוק לד', להביא את כל התוך הסוער שלנו לתפילה.
לימוד חשוב.

הרי זה בעצם מה שמלמד ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, ש"עיקרי אמונה ותורת ישראל תלויים בו" (-כדברי הגר"א), שכולו בנוי על חיפוש ומימושה של הכוונה הפנימית של מלך כוזר במעשה הרצוי. "הכוונה הרצויה" היא בעצם הצימאון האדיר לדבקות שלו באלוקים. יוצא ששאלת היסוד של כל תורת ריה"ל בכוזרי, היא כיצד מוצאים את המעשה הרצוי שיממש את הכוונה הרצויה של המלך, ומכאן שכל התורה והמצוות מטרתם להוציא אל הפועל את הצעקה הפנימית שלנו לדבקות ברבש"ע!

דבר אלי בניגון

צעקה הינה קול פשוט וגולמי שניתן להוציאו בנעמה ובצעקה אלומה, שחובקת בתוכה את כל סערת רוחו של האדם: "וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל ד'" (שמות י"ד י'). צעקה פנימית ניתן גם לבטא על ידי תקיעת השופר בראש השנה וכן ניתן לבטא בכל השנה דרך ניגון. היתרון הגדול של הניגון הוא שאין בו מילים, וממילא ניתן להכניס על ידי השירה מרחב של עולמות פנימיים שונים ומגוונים (אמנם גם שיר עם מילים יש בו מרחב אדיר לכוונות ולביטוי עולמות רחבים, אך עדיין הוא יותר אוחז בתוכן מסויים).

לכן דרך ניגון ניתן לבטא את הצעקה הפנימית שלנו בצורה יותר רחבה, עמוקה ומפורשת.

מכאן ניתן להבין את השיח הרגשי שהתחולל בין אברהם פריד ובין הרב ג'ייקובסון.
אברהם פריד שואל על הצעקה הפנימית שלו והרב יוסף יצחק, עונה לו ומספר לו על הצעקה שלו.

גם אני רוצה הרבה יותר כמוך

איזה אושר ושמחה זאת לתלמיד או לבן, לגלות שבדיוק מה שהוא רוצה וצמא אליו, גם הרב שלו או אביו צמא אליו.
לפעמים קשה לנו שאיננו משיגים את כל מה שהיינו רוצים ברוחניות, דבר שעלול להוליד בנו הרגשה של חוסר הצלחה, אבל כשאנו מגלים שאת אותן שאיפות להשגות גדולות יותר, גם הרבנים שלי וההורים שלי חווים, אמנם מהמקום המיוחד שלהם – זה נותן הרבה כוח.
כשבשיח שלנו עם הילדים או התלמידים אנו מגלים את הרצון והכמיהה הדומה, הרבה שערים נפתחים לנו, וזהו עוד לימוד נפלא שאפשר ללמוד מהדיאלוג הזה.

וכאן יש מקום לשאול את הילדים, האם אתם מרגישים שאנחנו מחפשים ורוצים את אותו דבר כמוכם?

עד כאן המסרים שנראו לי מאוד חשובים שניתן ללמוד מהדיאלוג המרגש, ולשכלל על ידם את עבודת ד' שלנו ואת קשר העומק עם הילדים שלנו.

• אהבתם את הדברים?
• יש לכם עוד תובנות מהדואט?
• יצא לכם לקיים את השיח הזה עם הילדים ופתחתם שערים חדשים?

אשמח לשמוע, אנא כיתבו לי